1.29.1על הפרסונות האלוהיות

האם הגדרת הפרסונה של בואתיוס נכונה?

פורסם ב: 7 במאי 2025

תרגום עברי

לסעיף הראשון נתקדם כך.

1. נראה שהגדרת הפרסונה שניסח בואתיוס בספרו על שני הטבעים אינה מספקת, והיא כדלהלן: "פרסונה היא עצם בלתי נחלק של טבע תבוני". דבר יחידאי אינו מוגדר, אולם פרסונה משמעה דבר מה יחידאי. אם כך, הפרסונה מוגדרת בצורה לא נכונה.

2. מעבר לכך, העצם, כפי שהוא מוצב בהגדרת הפרסונה, מציין או עצם ראשון, או עצם שני. אם הוא שם כעצם ראשון, הרי שהתוספת "בלתי נחלק" מיותרת, מפני שעצם ראשון הוא עצם בלתי נחלק. אם, לעומת זאת, הוא מציין עצם שני, זו תוספת שגויה ונוצר כאן מצב של צירוף סותר, שכן סוגים או מינים מכונים עצמים שניים. אם כך, ההגדרה לא נוסחה היטב.

3. מעבר לכך, אין להציב שם של מושג בהגדרתו של דבר מה ממשי. לא היה זה ניסוח נכון להגדרה אילו היה אומר מישהו "האדם הוא מין חייתי", מפני ש"אדם" הוא שם של דבר ממשי, ו"מין" הוא שם של מושג. הואיל, אפוא, ופרסונה היא שם של דבר ממשי (שכן היא מציינת עצם כלשהו של טבע תבוני), לא נכון להציב בהגדרתה את ה"בלתי נחלק", שהוא שם של מושג.

4. מעבר לכך, הטבע הוא העיקרון הראשיתי של התנועה והמנוחה בדבר בו הוא נמצא כשלעצמו ולא באופן מקרי, כאמור בספר השני של הפיזיקה. אולם פרסונה נמצאת בדברים שאינם נעים, כמו האל והמלאכים. אין צורך להציב בהגדרת הפרסונה את הטבע, אפוא, אלא את הקיום.

5. מעבר לכך, הנפש הנפרדת היא עצם בלתי נחלק של טבע תבוני, אך היא אינה פרסונה. אם כך, זו אינה הגדרה נכונה של פרסונה.

אני משיב שיש לומר שניתן למצוא כללי ופרטי בכל הסוגים, בכל זאת, הבלתי נחלק מצוי באופן מיוחד בסוג "עצם". עצם מתייחד כשלעצמו, אולם מקרים מתייחסים בגלל המצע שלהם, שהוא העצם, שהרי אומרים "הלובן הזה" במובן שבו הוא נמצא במצע [לבן] מסוים. לכן גם ליחידים של העצם ישנו שם מיוחד על פני האחרים, והם מכונים "היפוסטזות", או עצמים ראשונים.

מקור לטיני

Articulus 1

[29649] Iª q. 29 a. 1 arg. 1

Ad primum sic proceditur. Videtur quod incompetens sit definitio personae quam Boetius assignat in libro de duabus naturis, quae talis est, persona est rationalis naturae individua substantia. Nullum enim singulare definitur. Sed persona significat quoddam singulare. Ergo persona inconvenienter definitur.

[29650] Iª q. 29 a. 1 arg. 2

Praeterea, substantia, prout ponitur in definitione personae, aut sumitur pro substantia prima, aut pro substantia secunda. Si pro substantia prima, superflue additur individua, quia substantia prima est substantia individua. Si vero stat pro substantia secunda, falso additur, et est oppositio in adiecto, nam secundae substantiae dicuntur genera vel species. Ergo definitio est male assignata.

[29651] Iª q. 29 a. 1 arg. 3

Praeterea, nomen intentionis non debet poni in definitione rei. Non enim esset bona assignatio, si quis diceret, homo est species animalis, homo enim est nomen rei, et species est nomen intentionis. Cum igitur persona sit nomen rei (significat enim substantiam quandam rationalis naturae), inconvenienter individuum, quod est nomen intentionis, in eius definitione ponitur.

[29652] Iª q. 29 a. 1 arg. 4

Praeterea, natura est principium motus et quietis in eo in quo est per se et non per accidens, ut dicitur in II Physic. Sed persona est in rebus immobilibus, sicut in Deo et in Angelis. Non ergo in definitione personae debuit poni natura, sed magis essentia.

[29653] Iª q. 29 a. 1 arg. 5

Praeterea, anima separata est rationalis naturae individua substantia. Non autem est persona. Inconvenienter ergo persona sic definitur.

[29654] Iª q. 29 a. 1 co.

Respondeo dicendum quod, licet universale et particulare inveniantur in omnibus generibus, tamen speciali quodam modo individuum invenitur in genere substantiae.

ציטוט

תומס אקווינס. (2025). האם הגדרת הפרסונה של בואתיוס נכונה?. הסומה תיאולוגיה, חלק 1, שאלה 29, סעיף 1. תרגום הסומה תיאולוגיה. אוחזר מ-https://www.ayeletmedievalist.co.il/summa/article/1.29.1 (תאריך גישה: 30 בדצמבר 2025)